<h1>סידור רבינו שלמה ב"ר שמשון מגרמייזא</h1>
<h2>דף ג.</h2>
קדיש מה אמ' הנביא והתגדלתי והתקדישתי, אנו מבקשים שיקיים בעגלא, מהרה, כמו דלישרוף לעגל. וגם ימליך מלכותו, כמו שאומ' הנביא והיה יי' למלך וגו'. בימינו ובחיינו ובחיי כל ישראל ובזמן קרוב. ואז יהיה שמו הגדו' מבור' לעולמי'. כי אהפוך אל עמים שפה אחד לקרוא כולם בשם יי' אחד והיה יי' למלך יקראו כל העולם בשמו. ויתגדל שמו שיברכוהו הכל, ויאמרו ברוך יי' לעולם. ואז יתברך וישתבח וכו', שכל העולם יברכוהו וישבחוהו, ויהא שמו הגדול ברוך למעלה מן הברכות והשירות והתושבחות והנחמות (ו)האמורות עכשיו בעולם, והנחמות, הם שאמ' הנביא כמו והיה יי' למלך. וכמו והיתה ליי' המלוכה, כי ליי' המלוכה ומושל בגוים, עוד יותר מנחמות אילו שאמרו הנביאים יתגדל שמו ומלכותו. ואני הסופר שמעתי, תושבחתא ונחמתא, לפי שצריך תנחומין על הצער הזה שהוא מצטער לאחר ענייתן, כדאמ' בפ"ק דברכות שמעתי בת קול מנהמת ואומרת אוי לי שחרבתי את בתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בניי לבין האומות, אמר אליהו לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא שכשישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה רבא מברך, הקב"ה מנענע בראשו ואומ' אשרי המלך שבניו מקלסין אותו בביתו כך, אוי לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגרמו עונותיהם שגלו מעל שולחן אביהם. כך נפרש לי מש' רבי שלומ'. ומה שתיקנו בלשון ארמית, שמעתי, לפי שאין מלאכי השרת מכירי' בלשון ארמית. ואפי' יקטרגו בשאר התפילה, כאן אין מקטרגין, לפי שאין מכירין. ונרא' לי לפי שאנשי כנסת הגדולה תיקנו סדר תפילות. ובבבל היו מדברין לשון ארמית, ותיקנו לאומרו בלשו' ארמי', כדי שיבינו האנשים והטף ועמי הארץ, ויענו שמה רבא מברך, שכל העונה יהא שמיה רבא בכל כוחו מובטח הוא [שהוא] ב(י)ן העולם הבא. וגם שיצאו הכל ידי שבע ביום היללתיך, שהרי תיקנו שבע פעמי' ביום ג' שחרית וד' ערבית שבע ביום היללתיך. וגם לחזק לבם שיבינו שעתיד הקב"ה להתגדל ולמלוך עלינו ועל כל. וא"ת, למה לא תיקנו שאר התפילה בלשון ארמית כדי שיבינו הכל. משו' דאמ' לעיל אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמית, ולא מחזיקין ידיו של השואל להכניס תפילתו לפני הקב"ה, וכל התפילה תחינות ובקשות לצרכיו. לפיכך לא תיקנוה בלשון ארמי', אבל קדיש אין בו אלא דברי שבח של הקב"ה ולא צרכינו, שעיקר עד דאמירן בעלמ' ואמ' אמן, ומה שאומרי' תתקבל צלותהון ויהא שלמ' רבא אפטירא ותפיל' הוא, שנפטר מן התפילה בכך, ואע"ג שהוא בקשת צרכינו אנו אומ' אותו בלשון ארמית, אגב עיקר קדיש שהוא בלשון ארמית, דכיון [שהתחיל] גומר, דעיקר צורכינו כבר בקשנו בלשון שמכירין בו. קדיש זהו סיום של פסוקי זמרה, לפיכך לא היה דין להפסיק בין פסוקי זמרה לקדיש זה. ותמיה אני איך נתנו ראשונים ונהגו להושיב ש"ץ בין פסוקי זמרה ובין קדיש זה, שאפי' לספר ביניהם אסור, כמו שמפורש בקונטרס הראשון בתחילת הקונטרס. ולפי ששמו הקדוש, מבורך, תיקנו שיאמר החזן ברכו, סמוך לקדיש זה. ועונין הציבור ברוך יי' המבורך. כל זה לשון מורי.
<h2>דף ג:</h2>
למנצח מזמור לדוד, מפני שיש בו תחינה ותפילה, יענך יי', וגם יש בו, יזכור כל מנחותיך ועולתיך ידשנה סלה וגו', לפי שאדם צריך לפרנסה ולמזונות בכל יום, ומזמור זה דוד אומ' על ישראל שהיו צריכין לפרנסה והיו פושטין בגדוד, והיה דוד מתפלל עליהם שישובו לשלום. לפיכך תיקנו לאומרו בכל יום. פי' יענך יי' ביום צרה, כשהיו צריכים לפרנסה והם יוצאין למלחמה לפשוט בגדוד, והיה דוד מתפלל עליהם יענך יי' בצרת המלחמה. ישגבך, יחזיק ידיך. שם אלה' יעק', כשם שענה ליעק', דכת' העונה אותי ביום צרתי. מקודש, מירושלים עיר הקודש. ומציון, שכינה השורה בציון, ששם נטה דוד אוהל (לאה) לארון, יסעדך, יהיה לך למסעד. כל מנחותי' ועולתיך, שמקריבין שם לפני ארן, יזכור הקב"ה מזכירם לטובה, ונושעתם מאויבי'. ואזכרה, נופל במנחה. ידשנה סלה, שנעשין דשן, שהאש מדשן אותם, יתן לך, הצלחה. כלבבך, כרצון לבך לכלות אויביך. כל עצתך, תחבולות מלחמה, ימלא. ויש שמפרשין, כשיוצאין למלחמה, יועצין באחיתופל ונמלכין בסנהדרין [לכך אמר כל עצתך ימלא]. נרננה בישועתיך, כשיושיע הקב"ה נרנן ונשוש. ע"א, יהי רצון שנרנן ונשמח על ישועתיך שיעשה לך הקב"ה, כי בשמו נעשה דגלים במלחמה, וכאשר ימלא כל משאלותיך, להצילך ולתת אויביך לפניך, אז היה אומ', עתה ידעתי כי הושיע יי', שאני משיחו בתשועת ישראל. יעניהו, וענהו, כמו אז ישיר [שפתרונו] שהוא שר. משמי קודשו, ממעון קודשו. בגבורות ישע ימינו, הושיע את משיחו, מלשון הושיעה לו ימינו זרוע, כי תשועת ישראל היא ישועתי, ומערכותם של אומות, אלה ברכב ואלה בסוסים טובים [ו]קלים, ואנחנו, עמו ישראל, בשמו נזכיר, לבקש עזרה, מלשון אזכרת השם. וכן דוד אמ' לפלשתי אתה בא בחרב ובחנית [ובכידון] ואני בא אליך בשם יי'. המה כרעו ונפלו, כפי גאותם מתחילה, השפלתם לסוף שנופלים לפנינו. ואנחנו שהיינו נופלים בעיניהם, קמנו עליהם וכילינו אותם, ונתעודד, לשון גובה והעלאה, כמו מעודד ענוים יי', מעלה אותם ומשפיל (אותם) רשעים. [המלך יענינו] פתח בענייה וסיים בענייה, וזהו יענינו ביום קוראינו. ותפילת הערב ותפילת השחר הם כנגד תמידים של ערב ושחר, ואמרינ', יזכור כל מנחותיך ועולתיך הם התמידים ומנחותם, ועולות ערב ובוקר. ולמענם יתן לך כלבביך, וימלא משאלותיך שהתפלל עליהם.
<h2>דף ד:</h2>
כדי לסמוך גאולה לתפיל', דאמר ר' יוחנן איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאול' לתפיל'. שמסדר שבחו של הקב"ה קודם תפילה, דאמרי' לעולם יסדר אדם שבחו של הק' ואחר כך יתפלל, שכן מצינו במשה שאמר אשר מי אל בשמ' ובארץ, ואחר כך התפלל שנ' אעברה נא. ותיקנו בכל יום להתפלל י"ח ברכות, כנגד י"ח אזכרות שבקרית שמע, וביבנה תיקנו ברכת המינים, כנגד אחד שבקרית שמע, וכולן י"ט הן. והמתפלל צריך לכוין את לבו [מנלן] מחנה, וכת' היא מדברת על לבה, ממעמקי הלב, וצריך שיחתוך בשפתיו ולא שיהרהר בלבו, [ד]כת' רק שפתיה נעות. ושיתפלל בלחש, דכת' וקולה לא ישמע. ואחר גאל ישראל אומ' יי' שפתי תפתח, דאמ' ר' יוחנ' בתחיל' אומ' יי' שפתי תפתח ולבסוף אומ', יהיו לרצו' אמרי פי. והתחלה דתפיל' הוא, ולא הוי [ה]פסוק בין גאולה לתפיל'.
והשכיבינו עד המלך תמיד, כיון שתיקנו רבנ' השכיבינו שיתפלל על שכיבתו וקימתו שיהיה לחיים ולשלו', כגאולה אריכתא דמי, והרי הוא כאומ' ברוך אתה יי' גאל ישראל, שעתיד לגאלם ולהשכיבם לשלום, ולהעמידם לחיים, ולשומרם וכו'.
יראו עינינו הגאולה וכו' עד הוא ימלוך עלינו, שהוא סיום ברכת הגאולה וכו'. ואני הסופר מצאתי, יראו עינינו וברוך יי' לעולם, אנשי בבל תיקנום, להודיע שאין צריך לסמוך גאולה לתפילה בערב, ואין הלכה כר' יהושוע. ובברוך יי' לעולם, תיקנו י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שתיקנו על הסדר ביבנה, וכנגדן תיקנו ישראל נשיאי ישר' י"ח שבחות בישתבח שיר ושבחה הלל וכו', וי"ח קיומין באמת ויציב. כך מצאתי.
ותיקנו סדר קדושה במקום צהרים דכת' ערב ובוקר וצהרים אשיחה. לפיכך מתחילין באשרי יושבי ביתיך, דנפקי מינה שצריך אדם לישב ולהשהות בבית הכנסת קודם תפילתו, דהכי משמ', אשרי יושבי ביתיך, והדר, יהללוך סלה, ולהודיע שהתחלת תפילה מיכאן.
בערב אומ' אשרי תהילה לדוד, מאותו טעם שפרשתי למעלה, שכל האומרו קודם תפילתו בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ומשום לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל. לפיכך אומ' תהילה וקדיש לפני תפילת המנחה, ומתפללין תפילת המנחה, וגם תחינתה כדאמ' לעיל תפילה ותחינה. ואומ' קדיש לסיום התפילה, וגומרי' קדיש ואומ' תתקבל צלותהון להודיעך שהוא עיקר התפיל', וכנגד התמיד.
ואשרי יושבי ביתיך, המהללים אותו לפי שיושיעם, ויהללוהו סלה. אשרי העם שככה לו, אומות העולם אומ' לישראל אשר בנינו כנטועים (ומוגדלים) [ומגודלים] בנעוריהם וגו', עד אשרי העם שככה לו, גדולה כמו שיש לנו, לפיכך תחזרו לתורתינו, וישראל משיב, אשרי שיי' אלה'יו, כמונו שהוא קרוב אלינו לשמוע תפילתינו, ואעפ"י שכעס עלינו הוא אלה'ינו ואנחנו עמו. ופסוק זה אשרי העם שככה לו ואשרי העם וגו' סמוך לתהילה לדוד הם, ומן יהי כבוד יי' לעולם וגו' עד כאן לקוטי פסוקים הן, וחיבור' זה לזה לפי מה שפרשתי. תהילה לדוד. לפי שכל המזמורים מיכן ועד סוף תהילים מתחילין הללו י'ה ומסיימין הללו י'ה, קורא אותו תהילה. ארוממך אלה'י המלך, על כל. בכל יום אברכך, מעין ברכותיו שתעשה לי נס בו. ומהולל, בפי כל, אין חקר ואין סוף. דור לדור, דור ראשון לדור אחרון, כששומע ניסיו וניפלאותיו שעשה לראשונים משבחים אותו, ומגידים גבורתו זה לזה. ודברי נפלאותיך, משיחים, ועוז נוראותיך וגדולותיך אומרין ומספרין. ורב טובך, שאתה עושה עם הבריות מביעין ומרננים. ואומ' חנון ורחום יי' וגו', טוב יי' לכל, כי רחמיו על כל. ולפי שאתה טוב ומרחם על כל מעשיך, יודוך כל מעשיך. ויאמרו כבוד מלכותך, לכל, וגבורו' שעשית ידברו. כדי להודיע גבורותיו לכל, כבוד הדר מלכותו. לכל מודיעים שמלכותו מלכות כל עולמים וממשלתו בכל דור. לסמוך נופלים ולזקוף כפופים. לתת אוכלם לכל אחד בעיתו. רצון, בנדבת לבו, כי הוא צדיק וחסיד וקרוב לקוראיו באמת, אדרייט בלעז. ועושה רצון יראיו ושומע שועתם ושומר אוהביו. את הרשעי' ישמיד, לפיכך תהילתו ידבר פי. אמ' המשורר וגם כל בשר יברכו שמו על זה לעול' ועד. כאן סיום המזמור, ומוסיפין אנו ואומרין, ואנחנו המברכין שמו ונברכהו מעת' ועד עולם.
<h2>דף ח.</h2>
בשני ובחמישי שהם ימי דין, כדאמרינ' מי שיש לו זכות אבות יקיז דם בשני וחמישי מפני שבית דין של מעלה ושל מטה שוין, ומדקדקין למעלה בדין יותר, כי בשני וחמישי תיקן עזרא לקרות בתורה, ובאין רוב הקהל לשמוע, לפיכך בית דין שלמטה דנין בהו, ושל מעלה דנין בכל יום, ומפני שהן ימי דין תיקנו להרבו' בתחנוני', ולומר והוא רחום וכו', וגם יי' אלה'י ישראל, שהן תחינות ובקשו', ואל ארך אפים.
<h2>דף יא.</h2>
ואחר כך קורין קרית שמע וברכותיה, שתי' לפניה ושתים לאחריה. וכר' יהושע בן לוי עבדינ', דאמר תפילות באמצע תיקנום, בין שמע של שחרית לשמע ערבית. ותפילת המנחה כנגד תמיד של ערב תיקנו, דהכי סבירא ליה לר' יהושע בן לוי, ותנייא כוותיה, ודייק כוותיה.
אחרי שפרשנו תחנת [סדר] תפילה, נחזור לעיניין הראשון. למה תיקנו והוא רחום [לאחר] תפילת המנחה לפני ברכות של קרית שמע, כדאמ' לא לן אדם בירושלים ובידו עון, שתמיד של שחר מכפר על (עון) עבירות של לילה, ותמיד של הערב מכפר על עבירות של יום, וכוון שהתפללנו בשחר תפילת הבוקר שהיא במקום תמיד השחר, ותפילת מנחה שהיא תמיד הערב, אנו אומ' והוא רחום יכפר עון כמשפטו לעשות, מפי ר' אלעזר הגדול, דאמ' שכן נהגו העם החוטאים ללקות בשעת מעריב, שאומ' ציבור שבעד שקיבל עליו דין, ואחר שלקה אומ' שליח ציבור והוא רחום, [שכל המלקים אומ' ג' פעמים והוא רחום] והם ארבעים חסר אחת שהיא סוכמת את הארבעים, ועוד, שלכך אומ' והוא רחום בשעת מלקות, שכל [היום] אדם חוטא, ולערב צריך לומ' והוא רחום יכפר עון. תפילת ערבית. פותח שערים, שערי רקיע להוציא האור והחושך. משנה עיתים, והוא מהשנא עידניא וזימניא. ומסדר את הכוכבים כל אחד במשמרו ברקיע, כרצונו של הקב"ה, כדכת', המוציא מספר צבאם לכולם בשמות יקרא, כל אחד למשמרו של כוכבים למה שהוא [מונה] עליו. פי', חמה נוגה כוכב לבנה שבתאי צדק מאדים, שמות של שעות, וזה סידרן תחילת הלילות כצנ"ש חל"ם. [כוכב], בתחילת הלילה במוצאי שבת. צדק, תחילת ליל ב'. נוגה, תחילת ליל שלישי. שבתאי, תחילת ליל רביעי. חמה, תחיל' ליל חמישי. לבנה, תחילת ליל שישי. מאדים, תחילת ליל שבת. וסדר תחיל' הימים בעלות השחר חל"ם כצנ"ש, כדאמר בספר מזלות. כי חנכ"ל שצ"ם מושלים ביום ובלילה אין לך עשב בארץ שאין לו שוטר ברקיע, כדכת' התשים משטרו בארץ. בורא, להזכיר מידת יום ולילה, והוא האור. יי' צבאות שמו, שהוא אדון לכל צבאות שמים ו(ב)ארץ. והוא חי וקיים תמיד והוא ימלוך עלינו לעולם ועד, שאנו מצפים למלכותו.
<h2>דף יא:</h2>
ברכת יוצר אור כת' בשכבך ובקומיך, שחייב אדם לקרות קרית שמע שחרית וערבית. ואמרו חכמי' מברך בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה. ואמרי', כדי להזכיר מדת לילה ביום, וחושך הוא מדת לילה. וברכה שנייה אהבה רבה, ומפני שהיא סמוכה לחבירתה אין מתחיל בה בברוך. ואע"פ שהפסוק הוא יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע, משום לישנא מעליא אמרו חכמי' לומ' את הכל. (מחדש) מחדש מעשה בראשית, הם המאורות שמתחדשין בכל יום, כדכת' לעושה אורים גדולים, שעוש0ם בכל יום. ועל שהוא מחדשם בכל יום, אנו אומר' מה רבו מעשיך וגו'. מלאה הארץ, שהיא קיניניך, מן המעשים שעשית. אל ברוך גדול דיעה, מה שיסדו באלף בית ביוצר אור. נרא' לי, מפני שהאורה הייתה תחילת בריית עולם, כדכת' עוטה אור כשלמה וגו', ובבריאת עולם גילג(י)ל הקב"ה עשרים ושתים אותיות וברא בהן את העולם, כמפורש בספר יצירה. וגם י"ל משום דאמרינ' בתהילה לדוד האומרו מובטח לו שהוא בן העולם הבא, משום דאתיא באלף בית, תיקנו נמי ביוצר אלף בית. מאורות נתן סביבות עוזו, כדכת' ונהורא עימיה שרי. פינות צבאיו, שרי צבאיו, כמו פינו' כל העול'. כך שמעתי. ואני הסופר שמעתי מפי רבנא שמואל בר קלונימוס זצ"ל יוצר משרתים ואשר משרתיו, כמו ואשרי משרתיו, אלא שקיצר, שאין היו"ד עיקר, שכך פירשו, יוצר משרתים, חדשים בכל יום, שנ' חדשים לבקרים וגו'. וכן אמרו חכמי', אין כת ראשונה שונה ומשלשת, אלא אחת אומרת קדוש ואחת אומ' קדוש וטובעי' בנהר דינור, אבל משרתיו הקדומין לו כגון מיכאל וגבריאל וכיוצא בהן, אשריהם שהן עומדים ברום עולם ומשמיעים וכו'. (כש') אור חדש, מצאתי בתשו' שלא לאומרו, מפני שאין לנו לברך אלא על אור של עולם הזה שאנו נאותין בו. ומה שאנו מברכין בר' א' יי' יוצר המאורות, על אור שליום אנו מברכין, וצריך לומ' מעין חתימה סמוך לחתימה, לפיכך סמוך לעושה אורים גדולים, היא חתימה.
ברכת אהבה רבה מפני שאומ' בקרית שמע ואהבת את יי' אלה'יך, וגם לאהבה את יי' אלה'יכם, תיקנו ברכה [זו] של אהבה רבה לפניה שחרי' וערבית, כלומ', כמו שאנו אוהבים הקב"ה כך אוהב אותנו. אהבה רבה, כדכת' מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, מכלל שאהבה רבה היא. וכת' אהבתי אתכם אמר יי'. וכת' מאהבת יי' אתכם ומשמרו. ומפני שפרשיות של שמע ללמוד וללמד ולעשות, כך נפרש לקמן, תיקנום בברכה זו כן תחונינו ותלמדינו וכו', ותן בליבנ' להבין ולשמוע ללמוד וללמד וכו'. הבוחר בעמו ישראל באהבה, כדכת' לא מרובכם מכל העמי' חשק יי' וגו', כי מאהבת יי' אתכם ומשמרו את השבועה. וזהו הבוחר בעמו ישראל באהבה.
אהבת עולם וכו'. כדכת' אהבת עולם אהבתיך. ומזכיר בברכה זו תורה ומצוות ותלמודם, משום קרית שמע שהוא תלמוד תורה ומצות, כאשר פירשתי לעיל. נשיח בחוקיך, כדכת' ודברת בם בשכבך ובקומך. נשמח בדברי תורתיך, כדכ' ישרים משמחי לב. ובהם נהגה, והגית בו יומם ולילה. ואהבתך אל תסר ממנו, כאשר הבטחתנו, אהבת [עולם] אהבתיך.
ואמרו רבותי' חכמי' לעולם ישליש אדם שנותיו שליש במשנה שליש במקרא שליש בתלמוד, כדי לקיים והגית בו, ותיקנו דורות הראשונים לקרות פרשת קורבנות ולשנות במשנת קרבנות ולומ' בבריית' ראש תורת כהנים ר' ישמעאל אומ' שהיא ראש לכל הקורבנות, משום דכתי' ובכל מקום מוקט' ומוגש, ואומ' וכי בכל מקו' סלקא דעתך, אלא אילו תלמידי חכמים העוסקין בהילכות עבודות ומעלה עליהן כאילו מקטירי' ומגישים לשמו מנחה טהורה, ועוד במקום תמיד של שחר קורין בפרשת תמיד, ותו אומרי' בזמן שאין בית המקד' קיים מה תהא עליהם אמ' לו כבר תקנתי להן סדר קורבנות, וכל זמן שעוסקים בהן מעלה אני עליהן כאילו הקריבום לפני ואמחול להן על כל עונותיהם. וכוון שמברך ברכת התורה והן ב' ברכות כדאמ' במסכת ברכות אמ' ר' חייא בר אשי זימנין סגיאין הוה קאימנא קמי דרב לתנויי לפירקאי וקאים ומשי ידיה ומברך, ואמרי מאי מברך לעסוק בדברי תורה, והערב נא ואשר בחר בנו. ומה שאומרי' פרשת שבת עם פרשת התמיד, ופרשת ראש חודש בראש חודש, ואין אומרי' שאר המועד', משום דסמיכי לפרש' התמיד נהגו לאומרן אגב ריהטא.
<h2>דף יב.</h2>
ותיקנו לומ' אמת ר' אומר רבא משמיה דרב כל שאינו אומ' אמת ויציב בשחרית, ואמת ואמ' בערבית לא יצא ידי חובתו, (שגם) [שנא'] להגיד בבוקר חסדיך ואמונתך וגו'. אמת תיקנו סמוך [ל]אני יי' אלהי'כם, משום ויי' אלה'י' אמת. ויציב הוא [אמת] בלשון ארמית, כמו ענא מלכא ואומ' מן ויציב אנא ידע, ובבבל תיקנו אנשי כנסת הגדולה כל סדר תפילות, ושם היו מדברין לשון ארמית, וכפל לשו' הוא, וסמוך לאמת שייך חסד, כמו חסד ואמת והיינו להגיד בבוקר חסדיך. והם תיקנו לאשר לחזק הדבר, על שקרינו אני יי' אלהי'כם, אנו מאשרים ומחז(י)קין ואומרין אמת ויציב ונכון וקיים הדבר שהוא יי' אלה'ינו. ותקנה זו מתוקנת ומקובלת וטוב ויפה הדבר הזה עלינו לעולם ועד, (לקחת) [לקרות] פרשיות בכל יום כאשר תיקנום עלינו, שקודם לכן לא היה להם בבית סדר תפילות לישראל אלא כל האדם הייתה תפילתו לפי צורכיו ולפי השעה, שלא היו צריכין לתפילה, כי התמידין היו כנגד התפילות כדאמ' לא לן אדם בירושלים ובידו עון, כיצד תמיד של שחר היה מכפר על עבירות שבלילה, ותמיד של בין הערבים מכפר על עבירות של יום, משבאו לבבל ופסקו התמידים והקורבנות תיקנו תפילות, והיינו דאמ' תפילות כנגד קורבנות תיקנום. ומה שתיקנום ט"ו חיזוקין מן ויציב עד ויפה, כנגד ט"ו תיבות שבפסוק אני יי' אלה'יכם עד אמת, שהוא שייך למעלה כמו שפרשתי, ולפיכך אנו מקבלין עול מלכותו עלינו בכל יום שהוא אלה'י עול' מלכינו וכו' והוא קיים ומלכותו קיימ' עולמי' על אבותינו ועלינו וכו', ודבריו חיים וקיימים, אמיתיים, כמו לא מפיך אנו חיים.
ואומ' עזרת אבותינו וכו', ומספר והולך החסדים שעשה הקב"ה עם ישראל, משום שנ' להגיד בבוקר חסדיך, עד שמגיע על גאולת מצרים וחותם בגאל ישראל. מפי ר' מאיר חזן (שמעתי) זצ"ל, הוא זה שחותמין כך, וגואלינו יי' צבאו' שמו קדוש ישראל, בר' את' יי' גאל ישראל. וטעמ', לפי שבאותו פסוק ואתנה את הלוים נתונים לאהרון ולבניו וגו', ה' פעמים כתו' בו ישר', וכת' בו לא יהיה בבני ישראל נגף בגש' אל בני ישראל אל הקודש, זהו אל הארון, וכנגדן צריך לשליח ציבור לומ' ה' פעמ' ישראל בגשתו להתפלל. והוסיף ר' מאיר אותו פסוק וגואלינו, כדי להשלים ה' פעמים, כך שמעתי אני הסופר משמו.
אמת ואמונה תיקנו לומ' (אומו') בערב [משום] אמונתך בלילות. כלומר, אמת ואמונה עלינו לקיים כל זאת לקרוא קרית שמע וברכותיך כאשר תיקנו. וגם אמת ואמונה [תקנו חכמים לומר אמונה בערב], כל זאת, שאמרתי אני יי' אלה'יכם אשר הוצא' אתכם. ודבר זה קיים עלינו כי הוא יי' אלה'ינ' וכו', ולמה אנחנו עמו שהוא פדאנו מיד מלכים להיות לו לעם וכו', עד שסיים בגאולה, כדי לסמוך גאול' לתפילה.
<h2>דף יב:</h2>
אתה קדוש ושמך קדוש, הכל קוראים שמו קדוש. האל הקדוש, לשון המקרא והאל הקדו' (ו)נקדש בצדקה. אמ' רבא בר' חננא סבא משמיה דרב כל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש ומלך א[ו]הב צדקה ומשפט, חוץ מי' ימים שבין ר"ה ליום הכיפורי', שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט.
<h2>דף יג:</h2>
קרית שמע. ותיקנו לומ' כאן א-ל מלך נאמן, א'מ'ן' בגמטריא א'ד'נ'י' י'ה'ו'ה', וזהו שאמרו חכמי' גדול העונה אמן יותר מן המברך. במקו' אמן שהוא נוטרייקון של אמן. כדי להשלים עם קריית שמע אותיות מניין שש מאות ושלוש עשרה, שיהיו כנגד כל המצות, וכנגד אותיות של עשרת הדברות שהן תרי"ג. ותיקנו להקדים שמע לוהיה אם שמוע, והיה אם שמוע לויאמר, שפרשת שמע ישראל [יש] בה קבלת שמים, שמע ישראל. וללמוד, ודברת בם. וללמד, ושננתם לבניך. ולעשות, וקשרתם וכתבתם. ובפרשת והיה אם שמוע אין בה אלא עול, תשמעו אל מצותי. וללמד, ולמדתם אותם את בניכם. ולעשות, וקשרתם וכתבתם. והיה לויאמר שאין בה אלא עשייה בלבד מצות ציצית. והקורא צריך לכוין לבו לקריה, כדכת' והיו הדברים האלה על לבבך. וצריך ליתן רווח בין הדבוקים כגון על לבביך, בכל לבבכם, ועל לבבכם, וחרה אף, ואבדתם מהרה, וצריך להשמיע לאוזניו, כדכת' שמע ישראל. וצריך להאריך באחד ולא יחטוף בחי"ת.
<h2>דף טז:</h2>
ונופלין בתחינה אחר התפילה, שכן מצינו בחכמי' הראשוני' שנהגו כן, דאמרינ' פלוני בתר דמצלי אמ' הכי, וכת' נמי ויהי ככלות שלמה להתפלל אל יי' את כל התפילה והתחינה הזאת, אלמא תחינה אחר תפילה. ואמרינ' נמי אם בא אדם לומ' אחר תפילתו אפי' כסדר וידוי של יום הכיפו' (י') אומ'. ואומר ואנחנו לא נדע, ועל דאגותינו ועל מה שהתחננו, כי אם עליך תלויות עינינו לעשות בקשתינו, ואתה זכור רחמיך וחסדיך וחונינו ועוזרינו אלה'י עזרינו. ואומ' קדיש לסיום תפילת יוצר, והוא קדיש שיני.
<h2>דף יז.</h2>
ואחרי כן אלה'י נצור לשוני. כדאמ' מר בריה דרבינא בתר דמצלי אמר הכי, אלה'י נצור לשוני, כמו שמור לשוני. מרע, מדבר רע. ולמקללי נפשי תדום, שלא אענם, ואהיה נעלב ולא עלוב. נפשי כעפר לכל תהיה, כמו שכתו' ותשימי כארץ גווך. כעפר שהוא דייש לכל, כך אני נדוש לכל, שלא (אחוז רעתי) [אזוח דעתי] וכו'. עד יהיו לרצון אמרי פי, אמר ר' (חנה) יוחנן בתחילה, תחילת תפילה, אמ' יי' שפתי, ובסוף תפילה אומ' יהיו לרצון, ואמרי, מכדי יהיו לרצון אמרי פי משמ' דאמרינ' ומשמ' דבעינא למימר, ומאי טעמא תיקנו ליה אחר התפילה, ומפרש (י"ח) הואיל ולא אמרו דוד אלא אחר י"ח מזמורים, והוא סוף מזמור השמים מספרים שהוא מזמור י"ט, וברכת מינים אינה בכל[ל] י"ח ברכות, שאחרי כן תיקנוה ביבנה.
<h2>דף כא:</h2>
ויבוא לציון גואל בזכות השבים מפשעם, ואת' אתן עליהם, ואחר כך ואתה קדוש, וכולא קדישא דסידרא. ואמרינ' האידנא לא קאים עלמא אלא על (קדישא) קידושא דסידרא. לפי שהראשונים הייתה תורתן קבע ומלאכתן עראי, ובכל יום אחר תפילה היו יושבין ודורשין ברבים, (והיו מסיימין) ואחר סיומן היו אומרי' ואתה קדוש, וכל סדר קדושה וקדיש ונפטרין, לפיכך קבעו האחרוני' לאמרה בכל יום. ולפי שהיו הראשונים מתרגמין, ומפרשין, ומשמיעי' לרבים את הדרשה, והיו מתרגמין, וגם אילו הפסוקין של קדושה ואחרי מנהגם נוהגים גם עתה. ונרא' לי שאילו ג' קדושות שאנו אומ' בתפילת יוצר ובעמידה וסדר קדושה, כנגד ג' (קדו') פעמי' קדושה, שאומ' למעלה תיקנום, ואומ' קדיש שלישי ונפטרין. וגם יש לומ' כנגד שלוש תיקנום, דאמר ר' חננאל אמר רב שלוש כיתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום, אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת ק' ק' ק' וגו', כנגד אילו קדושות תיקנום. ולהכי נמי תיקנו לאומרו שחרית, שהמלאכי' בשחר [הם] אומ', דכת' ויאמר שלחני כי עלה השחר. ולפי שאין קדושה בפחות מעשרה, כדכת' ונקדשתי בתוך בני ישראל, וילפי' בתוך, מן ויבואו בני ישראל לשבור בתוך הבאים, והתם עשרה היו, שלא היו שם יוסף ובנימין, לפיכך אין יחיד אומ' קדושה בישיבה, ולא בעמידה, ולא בסדר קדושה. אלא כך בשפה ברורה ובנעימה לאל ברוך נעימות. ואמרו כך בסדר קדושה דרב עמרם גאון ובעמידה אומ' אתה קדוש יושב תהילות ישראל. יי' אלה'י ישראל אברהם יצחק וישר' עבדיך שמרה וגו'. ומצאתי בתשובו' הגאונים שיחיד הרוצה לקרותם בניגונים בסדר קדושה, כאד' הקורא בתור' קורא, אבל בלא ניגון, כמו שאנו קורין אותם, אסור יחיד.
<h2>דף כז:</h2>
ותפילת ערבית אמרינ' אין לה קבע לחובה, אלא רשות, ורבא דהוא בתרא פסיק דרשות הוא, והכי הילכת'. ואחרוני' שקבעו תפילת ערבית שהיא י"ח ברכות אחר קרית שמע של ערבית, לא שהיא חובה, שהרי אין לה קבע לאומרה לא באמצע ולא בסוף, אלא משום ר' יוחנן דאמ' איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית, שהוא גאל ישראל והשכיבינו, לתפי' של ערבית, ולפיכך קבעוה הכי. וקדיש שקבעו בין הגאולה לתפילה, להוכיח שאינה חובה, התפילה, כי הקדיש לסיום ברכות של קרית שמע הוא, (שם) שהם חובה, שאם הייתה תפילה זו חובה אחר הגאולה, לא היה מפסיק בקדיש בינתיים. ואחר כך אומ' קדיש אחר התפילה לסיים בתפילה בשבחו של הקב"ה.
<h2>דף כח:</h2>
ושמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה על הסדר לפני רבן גמליאל. ואמרי' מניין שאומ' אבות, ברישא, שנ' הבו ליי' בני אלים, מניין שאומ' גבורות שנ' הבו ליי' כבוד ועוז, ומניין שאומ' קדושה אחר גבורות שנ' הבו ל"י כבוד שמו, ישראל שהם בני אלים בני אברהם ויצחק ויעקב, הבו והזכירו זכותם לפניו, והוא אלה'י אבותינו אלה' אברהם וכו', ואחר כך הבו עוז, דהיינו אתה קדו'. וברכה ראשונה מתחיל בברוך ומסיים בברוך. ושוחה בה תחיל' וסוף, שדומה לאדם שנכנס לפני המלך ומשתחווה בכניסתו כשמתחיל לדבר דבריו עוד משתחוה. ומודים תחילה וסוף, לפי שמודים הוא אחר עבודה, ועבד שעבד לרבו ונפטר ממנו משתחווה לו, ומודים הוא לשון השתחואה וישתחוו למלך ומודינא למלכא, ואחר שמשתחוה אומ' לו רבו לך לשלו', ולכך סמוך למודים ברכת השלום, וכל הברכות אחרות הוי כברכה הסמוכה לחביר' ואין מתחילין בהן בברוך. ואומרי' בבראשית רבא, מהו ואגדלה שמך והיה ברכה, קובע לך ברכה בתפילה. ולא עוד אלא שאני אקדים שלך לשלי, בתחילה מגן ואחר כך מחייה, והיינו כדכת' אנוכי מגן לך, שאני קובע מגן אברהם, ולפי שכת' באברהם ברוך אברם לאל עליון קונה וגו', קבע כאן אל עליון וקונה הכל. עוזר ומושיע ומגן, שעזר והושיע והגן על אברהם מן המלכים. וכת' אל עליון אשר מגן צריך בידיך וגו', מדעתי. אמר ר' שמעון בן לקיש ואעשך לגוי גדול, זה שאומ' אלה'י אברהם, ואברכך, זה שאומ' אלה'י יצחק, ואגדלה שמיך, זה שאומר' אלה'י יעקב, יכול חותמין בכולן, ת"ל והיה ברכה, בך חותמין ואין חותמין בכולן.
אמר ר' אמי גדול' דיעה שניתנה בתחילת ברכות של חול [לג.]. והיא, אתה חונן. ויסוד חונן, הוא דאמרי' בסיפרי ויחונך בדעת, ואנו מבקשי' שיחונינו בדעת ובינה והשכל, שנדע לדעת את יי' ולהבין (ו)לשאול צורכינו, להשכיל באמיתו ולשוב אליו, מה שאומרי' בינה אחר קדושה דכתי' והקדישו את קדוש יעקב, וסמיך ליה וידעו תועי רוח בינה. ואחר בינה תשובה דכתי' ובלבבו יבין ושב. הרוצה בתשובה, שמכירין ואומ' שובו בני אדם. ואחר תשובה סליחה, דכת' וישוב אל יי' וירחמיהו ואל אלה'ינו כי ירבה לסלוח. ואחר סליחה גאולה ורפואה, דכת' הסולח לכל עונייכי הרופא לכל תחלואייכי הגואל משחת חייכי. ואע"פ שרפואה קודמת לגאולה במקרא, תיקנו חכמים לומ' גאולה בברכה שביעית, ורפואה בברכה שמינית, מפני מילה שהיא ביום השמיני וצריכ' רפואה. וברכת השנים בתשיעית, מפני שהתפלל דוד על מפקיעי שערים, שבור יי' מטה רשעים, במזמור תשיעי. וקבוץ גליות אחר ברכת השנים, דכת' הרי ישראל ענפיכם תתנו (ופגריכם) [ופרייכם] לעמי ישראל וגו'. ואחר קיבוץ גליות יעשה דין ברשעים, כדכת' ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך וגו', וכתי' בתרי' ואשי' שופטיך כבראשונה וגו'. ולפיכך קבעו השיבה שופטינו אחר תקע בשופר. וכיון שהקב"ה יעשה דין ברשעים וישיב שופטינו וימלוך עלינו, יכלו המינים והמשומדים ומלכות זדון, כדכת' ושבר פושעים וחטאים יחדיו ועוזבי יי' יכלו. פושעים הם המלכות זדון, וחטאים הם המינים, ועוזבי יי' יכלו הם המשומדים. וכיון שיכלו המינים יקומו הצדיקים, כדכת' וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיקים. וכולל גרים עמהם, דכת' מפני שיבה תקום וגו' שהם זקינים, וסמיך ליה כי יגור אתכם גר וגו'. והיכן תרוממנה קרנות צדיקי' בירושלים, כדכת' שאלו את שלום ירושלים ישליו אוהביך. ולפיכך סמכו לה ולירושלים עירך. וכיון שיבואו לירושלים, בא דוד, שנ' אחר (יבואו) [ישובו] בני ישראל ובקשו את יי' ואת דוד מלכם. וכיון שיבאו לירושלים, שנאמ' והביאותים אל הר קודשי ושמחתים בבית תפילתי. ואחר תפילה עבודה, שנ' עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי וגו', היינו עבודה. ואחר עבודה הודאה (ברכת כהנים) דכת' (וישא אהרון) זובח תודה יכבדנני, סמיך ליה לזביחה הודאה. ואחר הודאה ברכת כהנים, דכת' וישא אהרון את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת, אלמ' אחר העבודה ברכת כהנים, אלא שהודאה מפסיקה דעבודה והודאה חד' היא, דהזובח הוא שמתודה על קורבנו. ואחר כן שים שלום, דכת' אחר ברכת כהנים ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. וברכת הקב"ה שלום היא דכתי' יי' יברך את עמו בשלום.
<h2>דף לב.</h2>
ברוך שאמר ולאחר שעסקנו בתורה ובעבודה והעמדנו העולם על שיעמוד על התורה ועל העבודה אנו מברכין למי שאמר והיה עולם ועושה מעשה בראשית בכל יום. ולאחר שהתחלנו לברכו על זה, אנו מברכין אותו על שאר מדותיו, על שהוא רחמן ומרחם על הארץ ועל הבריות, אנו מברכין האל אב הרחמן, שאעפ"י שהוא גוזר בראש השנה שיהיו גשמי שנה מעוטין מפני עון הבריות, כשהוא מתמלא עליהם רחמים אחרי כן, להחזיר גזירתו אינו יכול, אלא מקיימה, וכיצד עוש' מורידה בזמנה ולארץ הצריכה. ומרחם על הארץ ועל הבריות. ועל שהוא אב הרחמן הוא מהולל בפי עמו, ומסיים מלך מהולל בתושבחות.
ונהגו במגנצא בשבת שמתחיל ש"צ, הודו ליי' וקראו בשמו, והקהל עונין אחריו, וסמכו על זה הפסוק, אז נתן בראש להודות ליי' וקראו בשמו וכו', שאסף היה מתחיל בראש, ואחריו אחיו, ואעפ"י שמעשה שאסף היה בכל יום, אין עושין עתה אלא בשבת, כשיש רוב עם בבי' הכנסת, ויכולין לאומרו בנעימה כדרך שיר, לפי שאינו יום מלאכה. הודיעו בעמים עלילותיו, [פי'] מפעולותיו, כמו מפרי מעלליו. ע"א, הודיעו לכל, עלילותיו שהוא עושה בעמים, כי הוא נורא עלילה עליהם, כמו שעשה בפלישתים שהכם בטחורים בשביל [ששבו] הארון, תיקנו דוד לאומרו בכל יום. שירו לו זמרו על אותה התשועה. ושיחו בכל נפלאותיו שעשה אז, כדכתי' שירו ליי' כי (גאות) [נפלאות] עשה הושיע לו ימינו וזרוע קודשו. ושירה זו אמרו הפרות כשהביאו הארון משדה פלישתים, כדכת' ותשרנה הפרות שאמרו שירה שימינו וזרוע קודשו הושיע' לו ארון קודשו. התהללו בשם קודשו. שהוא אדון בדבר לעשו' כל זאת. ישמח לב של מבקשי יי'. שכשבאין לבקשו מוציאין הארון (ב)[מ]מקומו שחזר משם, וכן אמר דוד הואיל והארון במקומו אתם מבקשי יי' ידרשוהו. ועוזו, והארון שהוא עוזו כדכ' ויתן לשבי עוזו, והוא [הארון] שנשבה. ובקשו פניו תמיד, בתפילה ובשירות. זכרו נפלאותיו אשר עשה מופתיו. אע"פ שכלוא את בניהם של פרות בבית, (ירשו) [ישרו] הפרות להוליך את ארון להחזירו למקומו, וזהו היה פלא, ומופת גדול. ומשפטי פיהו, כלומ', ומשפטי פיהו שגזר על פלישתים שהכם בטחורי', ומי הוא שיזכור נפלאותיו זרע ישראל עבדו וגו' בכל הארץ משפטיו, כמו ששפט בפלישתים. ודבר שהוא צוה, שומר עד אלף דור, כדכת' עושה חסד לאלפי' לאוהב' ולשומרי מצות' לאלף דור. ומה הוא הברית ששומר, אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק, שאמר, לזרעך אתן את הארץ הזאת, והקימותי את השבוע' וגו'. ושבועתו שנשבע ליתן ליצחק, ויעמידה ליעקב ולישראל לחוק עולם לברית עולם. ומהו הברית שכרתי ודבר [ש]צוה לך אתן ארץ כנען בהיותכם מתי מספר, במתי מעט, והיו גרים בארץ, כדכ' גר ותושב אנכי עמכם, אז אמ(ו)ר להם, לך אתן את הארץ. מגוי לגוי. אברהם למצרים ירד ולארץ פלישתים, וכן יצחק, ויעק' לארם נהרים [ו]למצרים. שהיו גולים ממלכותם לעם אחר, ולא הירהרו אחר מידת הדין. ובגלות', לא הניח איש לעושקם. והוכיח עליהם מלכים, פרעה ואבימל' כדכת' וינגע יי' את פרעה, וכת' בעד כל רחם לבית אבימלך. והזהירם, אל תגעו במשיחי. כדכת' השב אשת האיש וגו'. ועד כאן המזמור בתילים ביחד ולא יותר. ועד כאן היו אומרים הלוים בכל יום בבוקר לפני ארון, ושירו ליי' כל הארץ עד אמן והלל ליי', היו אומרים בערב, כך מפו' בסדר עולם, ולפיכך אנו אומר' אותו בכל יום, ומזמור זה שאומרים בערב הוא מזמור של תפילה למשה, ומתחיל שירו ליי' שיר חדש שירו ליי' כל הארץ שירו ליי' ברכו שמו בשרו מיום אל יום ישועתו. ותימ' לי אמאי (למה) היו מדלגים ראשו של פסוק ראשון וראשו של פסוק שיני, והיו מצרפין סופי הפסוקים, ועושין פסוק, וגם לא היו אומ' פסוק של סוף המזמור שהוא, ישפוט תבל בצדק ועמים באמונה, והיו מדלגין עד מזמור שהוא אחר הודו ליי' וקראו בשמו, והיו אומ' ראש המזמור הודו ליי' כי טוב, וסוף המזמור אמרו הושיעינו אלה'י ישעינו וגו', ברוך יי' אלה'י ישראל וגו', כל זה תימ' לי, כי כמו שאנו אומרי' אותו כך הלוים אומרים אותו (לפי) [לפני] ארון, כתקנת דוד, וכן הוא כתו' בדברי הימים, ולפיכך היו אומ' אותו לפני [ארון] שגם [לפי ש]איירי בתשועות הארון וזהו בשרו מיום אל יום תשועת ארון, כדכ' הושיע' לו ימינו. ספרו בגוים את כבודו שעשה, וגם נפלאותיו כדכת' כי נפלאות עשה הושיע לו ימינו וזרוע, ותאמרו כי גדול יי' וגו' ונורא הוא בנוראותי' ונפלאותיו על כל אלה'ים. כי כולם אלילים, אילמים ואין מועילי' לכלום, אבל הקב"ה עשה השמים ויכול לעשות כל אשר חפץ. והוד והדר ועוז וחדוה לפניו, במקומו בשמים, לפיכך תנו לו כל משפחות עמים כבוד ועוז לשמו, שאו מנחה לפניו והשתחוו לו בהדרת קודש, בהדר של קודש, כמו שנאה והדר לו. ויש מפרשין בחרדת כמו וגילו ברעדה. וחילו מלפניו לעובדו. בל תימוט, כשתעשו לפניו כל זה ובעבודת תבל על מכונה. ישמחו השמי' וגו' ואמרו יי' מלך, ש[ה]כל יעבדוהו, וגם הי(ו)ם ירעם, וישמחו ויעלוזו השדה וירננו עצי היער, כי כולם ישמחו וירננו לפניו, על כי בא לשפוט את הארץ, כי לבדו ימלוך על כל הארץ לישפוט אותה. ואז הודו ליי', שיהיו הכל מודים לו, ואז יושיע עמו ויקבצם מן הגוים להודות לשם קודשו, ויאמרו ברוך יי' אלה'י ישראל מן העולם ועד העולם, הוא גואלם. עד כאן שירות הלוים בערב. והוא קודם למזמור הודו ליי' שהיו אומ' אותו בבוקר, מיכאן ואילך אנו מוסיפין ליקוטי פסוקין של שבח והודיה ופסוקי רחמנות וישועה לישראל עד כי גמל עלי.
וכיון שהיתחילו בפסוקי ברכה, אומר ויברך דוד וגו', והודעת עזרה עד במים עזים. וכיון שהזכיר קריעת ים סוף וטביעת מצר', גומר שירה שאמר משה ובני ישראל על זאת, ומקיימין על זאת למען תזכור את יום צאתך מארץ מצר' כל ימי חייך. ומסיימין כל השירה עד יי' ימלוך. וכופל אותו כאשר פרשתי להודיע שהפסוקי' שאנו אומ' אחריה אינן מן השירה. והולך ומסיים בפסוקי מלכות של שבח, דכמו שמלך ומושל על מצרים, כן ימלוך על כל הגוים, עד ושמו אחד, שהכל יקראוהו בכתיבתו.
ברכת ישתבח לפי ששמו אחד ומלך, אנו משבחין אותו וממליכין שהוא המלך הגדול, כדכת' כי מלך גדול אני. והקדוש, שמקדישין אותו, בשמים ובארץ, מלאכים וישראל. כי לך, לשורר ולשבח, שכל השירות ותשבחות שלך. וט"ו מעלות של שבח יש כאן: שיר ושבחה הלל וזמרה עוז וממשלה נצח גדולה וגבורה תהילה ותפארת קדושה מלכות ברכות והודאות, כנגד ט"ו שיר המעלות, וכנגד ט"ו תיבות של ברכות כהנים. שכשם שהוא מברך אותנו בט"ו, משבחין שמו בט"ו. וכן ביתגדל ויתקדש יש בו ט"ו לשוני שבח, וכן באמת ויציב, וכולן מטעם זה. ויש לומר (מא') שאחד ניתקן כנגד ט"ו שיר המעלות, והשני כנגד ברכת כהני', והשלישי כנגד ט"ו הודו שבהלל הגדול, כמו שפרשתי למעלה. ומה שאמ' שבחה וזמרה, ולא שבח וזמר, משו' סופו (ומה) שאמ' ממשלה וגדולה וגבורה ותהילה ותפארת. ומה שאומרים שיר ולא שירה, מפני חבריו של אחריו, הלל עוז נצח. ולשון צח נקט בכולן, שגם הפסוקים נוהגין כן להוסיף ה' בסוף התיבה, בשביל צחות לשון, כמו תנה אותו על ידי, שהוא תן אותו. וגם רבים, וכן נמי מחסר בשביל צחות לשון. מעתה ועד עולם, כמו מעולם ועד עולם, כלומר, לפנים ולאחור. גדול בתושבחות, שכל העולם משבחים לשמו. אל ההודאות, שכל העול' מ(ה)ודים לו על נפלאותיו, שהוא אדון בדבר, כדכת' יודו ליי' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. והוא בוחר בשירי זמרה של ישראל, כדכת' זמרו לשמו כי נעים כי יעקב בחר לו י'ה, לזמר לשמו. ולפי שהוא חי עולמי', נאה לזמר לשמו מעתה ועד עולם, שחי העולמי' מוסב על ברוך אתה הש' אל מלך גדול בתושבחות אל ההודאות, עד חי העולמים, הכל ברכה אחת היא. ולפי שמלך וחי עולמים ושליט בעולמו שברא כרצונו, כדכת' [אני] יי' עושה (ה)כל נוטה שמים לבדי. והתנה עם עולמו לעשות בו רצונו, דין ומשפט ברשעים כמו שעשה במבול, ומפורש בבראשית רבא.
<h2>דף לג.</h2>
אתה גבור, לפי שקבעו [בה] הזכרת גשמים מוריד הגשם בתחיית המתים, כדאמ' רב יוסף מתוך ששקולה כתחיית המתים, שהגשמים חיים לעולם, קבעוה בתחיית המתי', וקראום חכמים גבורות גשמי', מאי טעמי' אמ' ר' יוחנן שיורדין בגבורה, ולפיכך התחילו הברכה בגבורה, אתה גיבו', מלך ממית, ממית המתים ומחייה החיים.
<h2>דף מג:</h2>
בערב שבת, אומ' פורס סוכת שלום עלינו. פי', לפי שאיגרת בת מחלת יוצאה בלילי שבתות ובלילי מוצאי שבתות. אם צריך אדם לצאת יחידי אין יכול ליטול אבוקה בידו, לפיכך תיקנו תפילת פורס סוכת שלום, שיפרוס ויסכון בשלומו עלינו שלא ניזוק.
<h2>דף ס:</h2>
ואחריה צריך לברך אשר יצר, כדאמר' הנכנס לבית הכסא אומר התכבדו מכובדים וכו'. וכדנפיק אומ' אשר יצר, ואנשי כנסת הגדולה תיקנו לומ' כל ברכה בשעתה. ואחרונים תיקנום לאומרם כולן יחד כסדר הברכות, כדאמר' נמי גבי הבדל' ר' מכנסן, שהיה סודר ברכות בשמים ונר עם הבדלה על הכוס, ור' חייא מפזרן שכשהיה רואה את האש היה מברך בורא מאורי האש, וכשהיה מגיע לבשמים היה מברך עליהם, ועל הכוס היה אומ' הבדלה, ואנן מסדרין להו לברכות יחד כו'. את האדם בחוכמה, ומה היא החוכמה, שצרר ה"י רוחו בקרבו כדכת' ויצר רוח אדם בקרבו, שאעפ"י שהוא עשוי נקבים חלולים אין רוחו יוצאה ממנו, לפי שצארה בקרבו. שהנוד הזה שהוא חלול, אם יש בו נקב בחרירה של מחט כל [רוחו] יוצאה ממנו, והאדם עשוי נקבים חלולי' ואין רוחו יוצאה. ולא עוד אלא שנקבים לרפואתו של אדם הן. וגלוי וידוע לפניו, שאם יפתח אחד מהן יותר מזיע שמשלשל או יסת' בטו' צר אי איפשר להתקיים, הא למדת שהן של רפואה, וזהו שיצר בחכמה, לפיכך מסיים בה רפואה כל בשר ורב ששת אומ' מפליא לעשות, ואמרינן למרינהו לתרוייהו ולמה תיקנו לומ' כן, והטעם מפורש בבראשית רבה, דריש, כי גדול אתה עושה נפלאות הנוד הזה אם יש בו בחרירה של מחט נקב כל רוחו יוצאה ממנו, והאדם הזה נקבים וחלולים ואין רוחו יוצאה הימנו, הרי גדול אתה ועושה נפלאות שזהו פלא גדול.
ועתה נחשוב מאה ברכות. נטילת ידים [א']. אשר יצר אית ביה תרי תחילה וסוף, הרי ג'. המחזיר נשמות, ד'. לשיכוי בינה, ה'. גוי, ועבד, ואשה, ח'. מגביה שפלים ט'. פוקח עיורים, י'. מלביש עירומים, י"א. זוקף כפופים, י"ב. מתיר אסורים, י"ג. רוקע הארץ, י"ד. מצעדי גבר, ט"ו. כל צרכי, ט"ז. אוזר ישראל, י"ז. המעביר שינה, י"ח. גומל חסדים, י"ט. מקדש שמו, כ'. וברכות של תורה, כי הערב נא ולעסוק בדיברי תור' ברכה אחת היא, כי ברוך את' יי' למדיני חוקיך אינה ברכה אלא פסוק הוא באשרי תמימי דרך, ונקבע הפסוק בברכה, וברכה זו מתחלת בברוך ואינה מסיימת בברוך, וברוך אשר בחר בנו וברוך נותן התור' ב', הרי כ"ח. ברוך שאמר כל אילו ברכות אינן בכלל, כי כל ברכה שאין בה מלכות ואזכרת הש' אינה ברכה. האל אב הרחמן, כ"ד. מהולל בתושבחות, כ"ה. מלך הגדול בתושבחות, כ"ו. ושתים לפניה ואחת לאחריה הרי כ"ט. ובערב ב' לפניה ב' לאחריה הרי ל"ג. וג' תפילות של י"ט הרי תשעים ברכות, וב' סעודות אוכל אדם ביום ובכל סעודה ה' ברכות בברכת המזון, הרי ק' ברכות, לבד ברכת המוציא וברכת היין שבסעודה. והמוסיף יוסיף, והפוחת לא יפחות, כדכת' מה יי' אלה'יך שואל מעמך, ואין מה אלא מאה, כלומר מאה ברכות יי' אלה'יך שואל מעמך.
תנו רבנן מאה ברכות חייב אדם לומ' בכל יום, שנ' ועתה ישר' מה יי' אלה'יך שואל מעמך, אל תקרי מ(א)ה אלא מאה, כלומ', מאה ברכות שואל מעמך. וכולן נפרש במקומן. אמ' ר' יוחנן אנשי כנסת הגדולה תיקנו להם לישראל סדר ברכות ותפילות קדושות והבדלות. ברכה ראשונה על נטילת ידיים, בשכר תפילה. משום דצריך אדם ליטול ידו לתפילה כדאמ' לגבל ולתפילה ארבעה מילין, שצריך לילך אחר מים עד ארבעה מילין ליטול ידיו לתפי', משום היכון לקראת אלהי' ישראל. ועוד, שהתפילות כנגד תמידין תיקנום, וכתי' בבואם אל אוהל מועד ירחצו מים ולא ימותו, לפיכך מתחילין סדר ברכות בנטילת ידיים. ותו דאמר' כל הנפנה ונוטל ידיו וקורא קרית שמע ומתפלל מעלה עליו הכתו' כאילו הקריב קורבן, שנ' ארחץ בניקיון כפי (וגו') ואסובבה אל מזבחך לעד. וסמכו ליה אשר יצר משום דאמרינן הנצרך לנקביו אל יתפלל, היכון לקרא' אלה'יך ישראל. וכשאדם עומד בשחרית נצרך הוא ונוטל ידיו ומברך על נטילת ידיים, כדאמ' נוטל אדם ידיו בשחרית ומתנה עליהן כל היום, אלמ' קרויה נטיל'.
לאחר שיקיץ ושומע את התרנגול קודם פקיחת עיניו, תיקנו לברך אשר נתן לשכוי בינה. ושכוי זה תרנגול, לפיכך סידרוהו אחרי ברכת נשמה, וכיון שהתחיל בברכת בינה יברך מיד שלא עשאני גוי, ואשה ועבד שמבחין בין טוב לרע, וידע שישראל יש להם שכר יותר מגוי ואשה ועבד וגם חשוב טפי. ואילו [ג'] ברכות תניא במנחות בפר' התכלת תניא אמר רב יהוד' ג' ברכות חייב אדם לברך בכל יום שלא עשאני גוי, דלא ש' במצות כלל ואין (לא) [לו] שכר בעמלו, אבל אני יש לי שכר, ושלא עשאני אשה, שאינה בכלל המצות, ואין לה שכר כל כך, [ושלא עשאני עבד] ואע"פ שהעבד שייך בכל המצות שהאשה [שייכא] מיהו זיל טפי שאיש צריך לברך שלא יזלזלו. ואחרי כן [חוזר] לברכותיו הראשונות [אחרי] שמקיץ, מגביה שפלים, שכשומע קול תרנגול ומברך ממנו בין יום ובין לילה, מגביה (עומד) [עצמו] לישב על מטתו ומברך מגביה שפלים, ואחרי כן פוקח עיניו ומברך פוקח עיורים, ואחר פיקחות עיניו מלבי' לבישתו ומברך מלביש עירומים. ואחר לבישתו עומד על רגליו ומברך ז[ו]קף כפופים, ואחר זוקפו [ו]מבקש לצאת לחוץ ומברך, מתיר אסורים, לפי שהיה כמו אסור כל הלילה בתוך ביתו, וכשפושט רגליו [להלך על הארץ יברך רוקע הארץ על המים, כלומר להילוך בני אדם. כשמתחיל] לילך, מברך אשר הכין מצ[ע]די גבר, לפי שכת' מצעדי גבר מיי' כוננו ואדם מה יבין דרכו. ש[ה]אדם אינו מבין מה יהיה דרכו באותו היום, אלא לפי מה שיכין לו הקב"ה. וכיון שצריך לצאת ולילך לדרך צריך לנעול מנעליו, וכשנעול[י]ן מברך שעשית לי כל צרכיי, מנעלים לרגלי שלא יגפו. ואזור עצמו באיזורו כמנהג יוצאי דרכים, כדכת' מותניכם חגורים, ואומרים במכילתי' מכאן יוצאי דרכים שיהיו זריזים, מברך, אוזר ישראל בגבורה, וגבי אזירה שייך גבורה, כדכתי' נאזר בגבור' וכת' אאזרך ולא ידעתי. וכת' ותאזריני חיל למלחמה. ואחרי כן רוחץ עיניו ומברך, המעביר שינה מעיני. ולפי שיוצא בין בני אדם לישא וליתן כל היום עמהם, צריך לבקש רחמים שיתרגל לתור' וידביק למצות, ולא יעבור עליהם לבוא לידי חטא, ושיהא חינו בעיני כל רואיו, ולפי שאומר בה בעיניך ובעיני כל רואיי כוללה אצל המעביר שינה מעיני, ותגמליני לחסדים טובים, כמו שהבטחתנו ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם ברחמי' וברו' חסדיו, ומסיים גומל חסדים לעמו ישראל, כדכת' 'לבית ישראל', וחוזר ומבקש שתציל' מעזי פנים רשעים, מעזות פנים שלא ארשיע.
וברכה ג', אלה'י נשמה וכו'. וחכמים תקנוה לומר, כשמקיץ משנתו כדאמר' כי מתעורר לימא אלהי נשמה וכו', והטעם כדאמרינ' בברא' רבא, אם ישים אליו לבו ורוחו ונשמתו אליו יאסוף, אם ישים אלהים לבו לאדם להמיתו, רוחו כבר היא בידו מבערב, בידך אפקיד רוחי ונשמתו אליו יאסוף למעלה כבר יגוע כל אדם יחד אלא בשעה שהוא ישן מחמ(ת)[ם] את הדם כדי שלא יצא וימות, ור' לוי אמר חוזרת אליו רוחו ונשמתו (ואין) [אליו] יאסוף, שהנשמה חוזרת לתוך הגוף, ולפיכך על כל נשימה שאדם נושם, צריך לקלס להקב"ה, מה טעם כל נשמה תהלל יה, על כל נשימה, אפילו שברכה זו נתקנה לומ' כשמקיץ, הקדימוה מיד אחר אשר יצר, שהיא לאחר שנתנה כדאמ' טהורה בראתה כשהקב"ה נתנה בגוף, היא טהורה שלא חטאתה עדיין. אתה יצרתה שיצרתה בקרבי. נפחתה, [שנא'] ויפח באפיו. משמרה בקרבי, כדכת' ופקודתך שמרה רוחי, מה שאני מפקיד בידך, כדכתי' בידך אפקיד רוחי, אותה פקידה שומרת רוחי. לטלה ממני בשעת מיתה. מודה אני לפניך וכו' על שהחז(י)רתה בקרבי, כדאמ' שצריך להלל ולהודות כדכתי' כל הנשמה תהלל יה. המחזיר נשמות בכל יום. לפגרים, שהם כמו מתים, כשישנים הרוח ביד הקב"ה היא, כמו שאמרנו.
כי לא על צדקותי'. כי אין בנו צדקה. אלא על רחמיך הרבים אנו סמוכים ומפילים תחנוני' לפניך. כי מה אנו לעמוד לפניך הלא כל הגיבורי' היו כאין לפניך וגם חכמים חשובי' הם לפניך כאותם שהן בלי מדע ונבונים כבלי השכל ויתרון חיי האדם מחיי הב[ה]מה אין כלום, כי כל חייהם הבל לפניך, כמו זה כן מות זה. וגם בחיי האדם אין יתרון להקב"ה יותר מן הבהמה, אלא שבחר בישראל עמו בני אברהם אוהבו לשרתו ולברך בשמו. לפיכך אנו חייבין להודות לך וכו', לפי שבחר בנו. אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו, כדכת' כי חלק יי' עמו ויעקב חבל נחלתו, גורל נחלתו, לפי שאנו חלקו וגורלו והוא חלקינו וגורלינו, כדכת' יי' מנת חלקי וכוסי וגו', ואומר' חלק יעקב יוצר הכל הוא וגו', אשרינו שאנו משכימים ומעריבים ליחד שמו שנתבררנו לכך ליחדו תמיד יי' אחד שהיה עד שלא נברא העולם ומשנברא בעולם הזה ולעולם הבא. ולפי שאתה שליט בעולם הזה, נקדש שמך בעולמך לעיני הגוים כדכת', והתגדלתי והתקדשתי לעיני גוים רבים ולפיכך מסיים מקדש שמו ברבים. וכל אילו הברכות המתחילות בברוך אין מסיימות בברוך, הרי בריכת' כברכת המצות שאינן צריכות לסיים בברוך, ואותן שאינן מתחילות בברוך אלא מסיימות בברוך, הרי הן כברכה הסמוכה לחבירתה, ואמ' במסכ' ברכות כל הברכות מתחילות בברוך ומסיים בברוך, חוץ מברכת הפירות וברכת המצות וברכה הסמוכה לחבירתה. ויש מהן שמתחיל ויש מהן שמסיים בברוך. אבל ברכה הסמוכה לחבירתה אין צריך לומ' בה מלכות, לפיכך כל ברכות של שמונה עשרה שאין מתחילו' בברוך אלא מסיימות בברוך אין אומרים בהן מלך העולם, וכן כל ברכה הסמוכה. וכיוון שהקב"ה עמד לקדש את שמו, אנו מבקשים לפניו שיקבצי' מד' כנפות הארץ. הנה סיימנו תחינות ובקשות.
